פסק-דין בתיק עת"מ 1825-11-11

עניינה של עתירה זו במבנה המשמש כמפעל המייצר תערובת מזון לבעלי חיים, המצוי בתחום השיפוט של עיריית שפרעם. העותרת 1 היא תושבת שפרעם, והעותר 2 הוא בנה. העותרים מתגוררים בשפרעם, בשכונה אשר מסווגת כאזור מגורים א'. המפעל הנ"ל מרוחק מטרים ספורים, כך נטען, מביתם של העותרים. לדברי העותרים, כאשר עברו לביתם החדש, לפני כעשור שנים, הבטיח להם המשיב 1 כי המפעל שבבעלותו פועל באופן זמני במקרקעין, ועתיד לעבור לאזור תעשיה. לטענת העותרים, הדבר לא בוצע. עוד טוענים הם כי הפעלת המפעל הנ"ל גורמת להם נזקים שונים, וזאת עקב זיהום סביבתי, רעשים וכיוצ"ב. העתירה הוגשה כנגד העותר 1, שהוא הבעלים של המפעל, וכנגד עיריית שפרעם והועדה המקומית לתכנון ובנייה.

בכל הנוגע למשיב 1, הבעלים - מבוקש סעד של סגירת המפעל לאלתר וכן מבוקש כי בית המשפט יורה לו להרוס את מבני המפעל שהוקמו שלא כדין.

בכל הנוגע למשיבה 2, עיריית שפרעם - מבקשים העותרים לבטל לאלתר את רישיון העסק שניתן לעסק הנ"ל או לקבוע כי הרישיון בטל מעיקרו, להטיל עליהם עונשים וחיובים בהתאם להוראות חוק רישוי עסקים וכן מבוקש כי יינתן צו המורה לעיריית שפרעם להעמיד לדין פלילי את המשיב 1, וזאת בשים לב לעבירות על חוק רישוי עסקים אשר נעברו, לטענת העותרים.

בכל הנוגע למשיבה 3 - עתרו העותרים להורות למשיבה 3 להגיש כנגד העותרים כתב אישום, ובמסגרתו, בין היתר, לתבוע הטלת קנס או גביית רווחים מבנייה בלתי חוקית, בהתאם להוראות סעיף 219 לחוק התכנון והבנייה, תשכ"ה - 1965.

ב"כ המשיב 1 הגיש תגובה לעתירה. לטענתו, מדובר במבנה הקיים מזה כ-25 שנים. בעת שהוקם המבנה, היה האזור מיועד לחקלאות והמשיב 1 ביקש וקיבל היתר להקמת מבנה המשמש, בין היתר, לתערובת לחיות. לטענתו, העסק שבבעלותו פועל במבנה אשר קיבל היתר כדין, וגם רישיון העסק שניתן לו, ניתן לו כדין.

ב"כ המשיב 1 מבקש לדחות את העתירה מחמת שיהוי, חוסר ניקיון כפיים, מאחר ולטענתו לא מסרו העותרים את כל העובדות הרלוונטיות, וכן מאחר והעותרים מבקשים סעדים שעניינם בסנקציה פלילית. לעניין רישוי העסקים טוען ב"כ המשיב 1, כי לא התקיים כלל הליך לפי חוק רישוי עסקים, ובהתאם, וככל שתסבור העירייה שיש מקום לבטל את רישיון העסק שניתן לו, הרי שיש לקיים הליך בפני הרשות המנהלית, הכולל שימוע ובחינת כל הטענות. במסגרת הטיעון בכתב, הועלו גם טענות נוספות אשר פורטו בהרחבה ואין צורך לחזור עליהן.

ב"כ המשיבה 2 טוען, כי רישוי העסק ניתן בעבר למשיב 1, לאחר קבלת הסכמה ואישור מכל הגופים המוסמכים, לרבות הועדה לתכנון ובנייה. יצוין כי מדובר בפעולה שבוצעה לפני שנים. בכל הנוגע להנחות והשערות העותרים בדבר תרמית, טוען ב"כ המשיבה 2 כי לכך אין כל בסיס. עוד מבהיר ב"כ המשיבה 2, כי אם תחליט הועדה המקומית לתכנון ובנייה, כי לא ניתן להמשיך ולנהל את עסק המשיב במקומו, הרי שאז יתקיים דיון בעירייה בכל הנוגע לרישוי העסקים ויישמעו כל הטענות. אין מקום בשלב זה, בטרם קבעה הועדה לתכנון ובניה כי קיימת מניעה להמשך פעולתו של המפעל במקום, ובטרם התקיים הליך של שימוע ובחינת הטענות בהתאם לחוק רישוי עסקים, ליתן צו בהתאם לעתירה.

ב"כ המשיבה 3 הבהיר, כי למעשה, מדובר במבנה אשר ניתן לו היתר עוד לפני שנים. עם זאת, ומאחר ולכאורה חרג המשיב 1 מההיתר שניתן לו, החליטה הועדה המקומית לתכנון ובניה להגיש בעניינו כתב אישום, ואולם תוכנו של כתב האישום, אשר קבוע להקראה בבית משפט השלום בעכו (תו"ב 36967-09-11), נקבע על ידי התובע מטעם הועדה לתכנון ובנייה, המוסמך להגיש כתבי אישום בהתאם להסמכה שניתנה לו על ידי היועמ"ש. תוכנו של כתב האישום הוא בסמכותו הבלעדית, ואין מקום שבית המשפט יתערב ויורה להוסיף סעיפים כאלה ואחרים לכתב האישום.

במהלך הדיון בפני, חזרו הצדדים על הטיעונים כפי שפורטו בתגובות בכתב. למעשה, מבהיר ב"כ העותרים, כי יש לו חשש שגורמי אכיפת החוק לא ימצו את הדין עם המשיב 1, אשר לטענתו מבצע עבירות על חוק התכנון והבנייה, ולכן גם הוגשה עתירה זו, כדי שלא יעשו למשיב 1 "הנחות", כך לדבריו. יצוין כי במהלך הדיון בפני, הסכים ב"כ העותרים למחוק את העתירה כנגד המשיבה 3, והמשיבה 3 הסכימה כי בנסיבות העניין יושאר לשיקול דעת בית המשפט נושא הוצאותיה בדיון.

לאחר ששמעתי את טענות הצדדים, החלטתי לדחות את העתירה.

עתירה מנהלית מוגשת כנגד החלטה מנהלית או כנגד רשות מנהלית, כאשר נטען כי זו אינה ממלאה את חובתה על פי דין. במקרה הנוכחי, לא מתקיימים התנאים הבסיסיים להגשת עתירה מנהלית.

מעבר לשיהוי, אליו עוד אתייחס בהמשך, הרי שלכאורה, מדובר בסכסוך אזרחי בין העותרים לבין המשיב 1, אשר פעילותו העסקית גורמת להם מטרדים, כמפורט בעתירתם. העותרים גם טוענים, כי המשיב 1 התחייב בפניהם בעבר, לחדול מפעילותו ולסלק את המטרד. מדובר, אם כן, בעילות תביעה אזרחיות מובהקות שעניינן בתחום החוזי ובתחום הנזיקי, ובמסגרת הליך זה יש לברר את המחלוקות בין הצדדים. במסגרת זו של הליך אזרחי, גם ניתן לצרף כצד רשויות מנהליות ולתבוע מהרשויות המנהליות לאכוף את החוק, באופן שיסלק את המטרד. עם זאת, מדובר בשאלה אזרחית, אשר יש לברר במסגרת הליך אזרחי, אשר יתכן ובמסגרתו יתעוררו גם סוגיות בתחום המשפט המנהלי, ואולם אין מדובר בהליך שמקומו במסגרת של עתירה מנהלית.

יצוין לעניין זה, כי אף אם הטענות העיקריות היו מופנות כנגד המשיבות 2-3, ולא כנגד המשיב 1 בעילה מובהקת של מטרד, שמקומה בהליך אזרחי, הרי שלכאורה מדובר בטענות כנגד רשויות מנהל שהן בתחום המשפט האזרחי, ובנסיבות אלו, כאשר מדובר בפעולה שעניינה אזרחית, הרי שלכאורה ניתן לתקוף את פעולות הרשות המנהלית במסגרת של הליך אזרחי. ראו לעניין זה:

בג"צ 731/86, מיקרודף נ' חברת חשמל בע"מ, פד"י מ"א(2) 449, 445-446;

בג"צ 991/91, דוד פסטרנק בע"מ נ' שר הבינוי והשיכון, פד"י מ"ה(5), 51.

מצאתי לנכון לציין זאת, במובן זה שקיימים סכסוכים בעלי אופי אזרחי אשר מתעוררות במסגרתם סוגיות הקשורות באופן הפעלת הסמכות המנהלית על ידי הרשויות המנהליות, ואולם אין בכך כדי להפוך את הסכסוך לסכסוך מנהלי שמקומו בהליך מנהלי.

במקרה שבפני, מדובר למעשה בסכסוך שכנים, כאשר העילה העיקרית היא כנגד המשיב 1 בעילה של מטרד, ובמסגרת זו תוקפים העותרים את אופן הפעלת הסמכויות המנהליות על ידי רשויות מוסמכות. עניין זה מקומו בהליך אזרחי ולא במסגרת של עתירה מנהלית.

בכל הנוגע למשיבה 3 - כאמור, הסכים העותר למחוק את העתירה כנגדה. אוסיף עוד, למען הסדר, כי גם לו לא היה מסכים למחוק את העתירה, הרי שדינה של העתירה להידחות. הבקשה המופנית כנגד המשיבה 3 היא בקשתו של צד, הטוען כי נפגע מעבירה, לגרום למשיבה 3 לנקוט בהליך פלילי כנגד המשיב 1, אשר לטענתו מבצע עבירה ובכך פוגע בזכויות העותרים. ככל שמבקש אדם לאכוף על רשות המוסכמת להגיש כתבי אישום, להפעיל את סמכותה על פי הדין הפלילי, עליו למצות את ההליך הפלילי לעניין זה, דהיינו פנייה לגורם המוסמך להגיש כתבי אישום, וככל שנדחית פנייתו, להגיש ערר בהתאם להוראות חוק סדר הדין הפלילי, ורק לאחר מיצוי ההליך במסלול הפלילי, ניתן לעתור לבג"צ כנגד החלטה שלא להגיש כתב אישום.

במקרה שבפני, הוגש כתב אישום. הגשת כתב אישום וקביעת סעיפי האישום, מסורה לסמכותו הבלעדית של התובע המופקד על כך. אין מקום שבית משפט לעניינים מנהליים יתערב באופן ניסוח כתב האישום, או יורה לתובע להוסיף סעיפי אישום כאלה ואחרים, ובכל מקרה, וגם לעניין זה, היה על העותרים למצות את ההליך בהתאם להוראות חוק סדר הדין הפלילי, כמפורט לעיל. משלא מוצה ההליך המנהלי כנגד התביעה, ממילא דינה של העתירה להידחות.